אמנם מארק צוקרברג הוא יהודי טוב (טוב, נסתפק ב"יהודי", מי כיום יודע להגדיר מהו אותו "יהודי טוב"), אבל אני מניח שהוא לא עסוק בימים אלה בטבילת תפוח בדבש ובסיכום שנת תשע"א. אבל כשמסתכלים על המתרחש במהלך השנה העברית בביצה המקומית ובסביבתה, ללא ספק לפייסבוק – הרשת החברתית שהגה ושכבשה זה מכבר את העולם – היתה בה השפעה יוצאת דופן על מציאות חיינו.
לא שהבהלה לפייסבוק התחילה השנה. כבר ביולי אשתקד חגגה הרשת יותר מחצי מיליארד איש מחוברים. אם היתה מקבלת הכרה באו"ם כמדינה, כבר אז היתה הופכת פייסבוק לבעלת האוכלוסיה השלישית בגודלה בעולם. אלא שהשנה, הפכה פתאום הרשת הזו מסביבה של בריחה, סביבת חיים אלטרנטיבית שדיברה בעיקר אל שכבת הגיל הצעירה, למקום שמאפשר עשיה חברתית שמשפיעה משמעותית על "הדבר האמיתי". פלטפורמת המידע והתקשורת הזו, שאפשר לאהוב אותה או לסלוד ממנה אבל קשה להתעלם מקיומה, היתה רלבנטית בשנים קודמות רק למי שבחר להתחבר אליה. ואילו השנה, ההתרחשויות בה השליכו גם על מי שמעולם לא שמע עליה (יש אחד כזה לפחות, פגשתי אותו בסופר מנסה לקנות בלונים של סיפולוקס ומחשב את העודף בלירות), גם על אלו שבחרו להתעלם ממנה או על מי שבאופן עקרוני לא יפתח בה לעולם חשבון. תשאלו את מובארק או את קדאפי.
בינואר נפל נשיא תוניסיה, בפברואר נפל מובארק, ביוני נפל הקוטג' וביולי נפל דבר בישראל: אש המחאה הגדולה פרצה וסחפה אחריה מאות אלפים בכל רחבי הארץ. ואת המחאה הזו, כמו גם את ההפיכות המדהימות בעולם הערבי – אלה שהתחוללו ואלה שעדיין קורות – התחיל בכל פעם גפרור אחד שהוצת בפייסבוק. הלייק שהצית לבבות.
אמנם גם לפני עידן הפייסבוק היו מחאות סוחפות בהיסטוריה האנושית וגם שליטים שהופלו על-ידי ההמון. אבל אז היה זה המון אחר. המון שמלא בתמימות, חדור באמונה, שופע מרץ לפעול ונכון לשם כך לוותר על הנוחות הריגעית. אך מאז הוחלפה התמימות בציניות, והאמונה כבר לא מספקת כשלעצמה כדי לחולל מהלך מהפכני ומנצח. וכאן נכנסת לתמונה הטכנולוגיה. היא מחסלת את השאלות המשתקות עוד לפני שנשאלו: מי בכלל יצטרף? או – למה לטרוח כשלאף אחד בכלל לא איכפת?
כי הפייסבוק הוא לא עוד לוח מודעות עצום מימדים, הוא בראש ובראשונה מנגנון מפלצתי להפצת בשורה, במהירות ובכמות ששום נתיב תקשורתי מסורתי – למעט אולי תוכניות טלויזיה עתירות רייטינג במיוחד – לא יכול לעשות. אבל מעבר לכך, אף כלי אחר לא מאפשר לנהל דיון על נושא שעלה ולקיים שיחה חיה שתיאורטית יכולים להשתתף בה אלפי אנשים בו זמנית. או לראות במספרים שמשתנים בזמן אמת כמה אנשים התחברו למסר ועשו לו לייק וכמה מתכוונים להגיע לאירוע שהוכרז ברשת. אותה טכנולוגיה שסיממה אותנו קלות, שהקהתה את חושינו והרדימה חלקים נכבדים בחיוניות שלנו, עושה פתאום את ההבדל ומאפשרת לנו לפעול וליזום מבלי אפילו לצאת מאיזור הנוחות שלנו. פני הדור כפני הספר.
כמובן שהטכנלוגיה עצמה לא מספקת. הלא גם משאל פייסבוקי גורף לא היה משכנע את השליטים שלעם כואב. בסוף, צריך היה גם להתנתק מהמקלדת ומהמסך, לצאת לרחובות ולהיאבק, ובמקרים לא מעטים במחוזות המקיפים אותנו, גם לשלם על כך מחיר יקר. אבל ספק גדול, ענקי, אם משהו מכל המתרחש יכול היה לקרות ללא אותו איתחול מכונן שהגיע בחסותה של פייסבוק. בודאי לא בדיקטטורות הברזל סביבנו, שם לא היה ניתן להשתמש באמצעי תקשורת מסורתיים כדי לארגן אפילו את הפגנה הכי תמימה, וסביר שגם לא בדמוקרטיה המנומנמת שלנו.
ברור שפייסבוק לא היתה לבד. גם בטוויטר נעשה שימוש לגיוס, תעמולה וניהול, וגם בערוצים אחרים – יוטיוב, רשת האיטרנט בכללה, דוא"ל ועוד. אלא שפייסבוק היא הנפוצה ביותר והמשפיעה ביותר. גם לא יהיה נכון להגיד שהשימוש ברשת לגיוס המונים הוא המצאה חדשה של החודשים האחרונים. אלא שמעולם זה לא נעשה באפקטיביות רבה כפי שהצליחו בכך ההתארגנויות השנה, בודאי לא באיזורינו ובהשפעה רבה כל-כך על המציאות הישראלית. ומי שחושב, אגב, שהמחאה החברתית היא "הצלחת פייסבוק" המשמעותית ביותר לישראל שקרתה השנה, שיחשוב שוב. שייזכר בהתפרעויות סביב שגרירות ישראל במצרים לפני מספר שבועות, ישאל את עצמו אם דבר כזה היה קורה לפני אירועי כיכר תחריר, וידמיין לאן זה יכול להמשיך.
זהו בודאי לא שיר הלל לפייסבוק: הרשת עדיין משמשת כמאגר זבל המידע הגדול ביותר, היא עדיין מהווה איום לפרטיות הגולש ועדיין התנועה העיקרית בה היא שיווק מסחרי לא תמים. אני גם מניח שבשנים הבאות תפחת ההתלהבות של המשתתפים בתהליכי התגייסות חיוביים ויגדל השימוש של חורשי העצה הרעה באותן שיטות. אז ניווכח עד כמה בעוצמה של הרשת טמון פוטנציאל מסוכן. אבל כעת אנו עסוקים עדיין בסיכום השנה שחלפה. ובשנה זו גילו כמה אנשים ברחבי העולם כיצד לנצל באפקטיביות מרשימה את אותו כוח שהונח בידיהם. ולכן מבחינתי היתה זו שנת הפייסבוק.
שתהיה לכולנו שנה טובה. ואם לא טובה ממש, נסתפק גם בכזו שנוכל לזקור אגודל כלפיה, ולעשות לה לייק.
לכתוב. זה כל הסיפור. 